המרכז לחקר אירועי ה־7 באוקטובר · סיכום עדות
סיכום עדות שי וחוה חרמש — אירועי 7 באוקטובר 2023 בכפר עזה
המרכז לחקר אירועי ה־7 באוקטובר
להלן סיכום מפורט של עדותם של שי וחוה חרמש על אירועי 7 באוקטובר 2023 בקיבוץ כפר עזה, כפי שתוארו על ידם.
1. פתיחה
העדות נמסרת על ידי שי וחוה חרמש, תושבי כפר עזה. בבוקר שמחת תורה, שבת, 7 באוקטובר 2023, שהו שי וחוה בביתם בקיבוץ יחד עם בנם עינב, שהגיע לביקור. משפחתם המורחבת התגוררה אף היא בקיבוץ: בנם, עומר חרמש (בן 48), התגורר בבית משלו בשכונת "בתי האגודה" הסמוכה לגדר; ובתם, שיר, התגוררה בבית אחר עם בעלה דוד, בתם גאיה, ותינוק בן שישה ימים שנולד שבוע קודם לכן. ערב קודם, בערב שמחת תורה, התכנסה כל המשפחה לארוחת חג שמחה בביתם של שי וחוה.
2. ציר הזמן של אירועי 7 באוקטובר והימים שאחריו
ציר הזמן מתאר את האירועים כפי שחוו אותם בני המשפחה בשלושה מוקדים שונים בקיבוץ.
שבת, 7 באוקטובר 2023
06:29
אזעקת "צבע אדום" ראשונה מעירה את בני המשפחה. שי, חוה ועינב רצים לממ"ד. מטח הרקטות בעוצמה חריגה ובלתי פוסקת, שונה מכל מה שהכירו.
כ־06:40
עומר מתקשר לאביו, שי, ומספר כי שמע רעשים מחוץ לביתו. כשהציץ מחלון המטבח, ראה שני מחבלים שירו לעברו. הוא נפצע קלות מרסיס בכף ידו ושלח להוריו תמונה של היד המדממת.
07:09
חוה מתקשרת לעומר לשאול לשלומו. הוא עונה בציניות המאפיינת את השקפתו האנטי־ממסדית, ואומר כי דמו נקרש וכל ידו מלאה בדם, אך מוסיף: "יחסית לא, שורף לי ביד".
שעות הבוקר המוקדמות
במקביל, מתחילים לזרום דיווחים בקבוצות הווטסאפ של הקיבוץ על חדירת מחבלים, ירי בתוך הבתים וזעקות לעזרה. בין היתר, מגיעה הידיעה על רצח מנהלת הקהילה, אפרת כץ, ובעלה. שי וחוה שומעים צעקות בערבית מחוץ לביתם.
08:28
חוה שולחת הודעה לעומר, והוא משיב: "מחכה שייגמר... כואב קצת. כל הבית שלי הרוס". חוה עונה בתמימות: "העיקר שאתה בריא ושלם, הבית יתוקן, ממש נס". הייתה זו התקשורת האחרונה עמו.
09:33
בהודעה אחרונה שכתב בקבוצה כלשהי, זעק עומר: "הבית שלי פרוץ, למה לא שולחים אנשים להגן עליו? שלא ייכנסו אליי שוב... אני סגור בממ"ד אבל הבית פרוץ לחלוטין".
במהלך היום · בית שי וחוה
השלושה שוהים בממ"ד, מנותקים במידה רבה מהזוועה בחוץ. הם צופים בטלוויזיה ללא קול ורואים תמונות קשות מבארי. בנם, עינב, אף יוצא בשלב מסוים מהממ"ד כדי להביא שניצל מהמקרר, פעולה שהמחישה בדיעבד את חוסר ההבנה של ממדי הסכנה. הם לא החזיקו את ידית הממ"ד, מתוך אמונה תמימה במנעול הנוסף שהתברר כמיועד לאטימה נגד גזים בלבד.
במהלך היום · בית שיר
בתם שיר, בעלה דוד ושני ילדיהם (האחד תינוק בן 6 ימים) מסתגרים בממ"ד. הם שומעים מחבלים מנסים לפרוץ את חלון הממ"ד ומדברים על כוונתם להצית את הבית. במעשה גבורה ותושייה, דוד יוצא במהירות מהממ"ד, מרוקן ארון בגדים ודוחף אותו כנגד דלת הממ"ד מבחוץ, וחוסם את הכניסה — ובכך מציל את חייהם. הם נותרו לכודים בממ"ד שעות ארוכות, ללא מים ומזון, עם התינוק הרך.
יום ראשון, 8 באוקטובר 2023
02:00 בלילה
דפיקות על דלת הממ"ד של שי וחוה. חיילי גבעתי, לאחר חילופי סיסמאות, מורים להם להתפנות מהבית באופן מיידי.
02:00–03:30 · פינוי
שי, חוה ועינב יוצאים מביתם ומתחילים במה שחוה מכנה "צעדת המוות". יחד עם שכנים נוספים, הם הולכים ברגל תחת אש למרחק של כ־1.5 ק"מ עד לכביש הראשי. בדרך הם עדים להרס הרב: מכוניות שרופות, עצים שבורים וגופות (בעיקר של מחבלים). החרדה הגדולה ביותר: הם נאלצים להשאיר מאחור את בתם שיר, את חתנם ואת נכדיהם, מבלי לדעת מה עלה בגורלם, כאשר החיילים אוסרים עליהם לעצור. במקביל, גורלו של עומר אינו ידוע להם.
המשך היום · שנחשף בדיעבד
מצלמת אבטחה שהותקנה בביתם של שי וחוה (לצורך כתבה טלוויזיונית טרם האירועים) תיעדה את מה שהתרחש לאחר פינויָם.
10:00 בבוקר
מחבל נכנס בחופשיות לביתם הריק, חוצה את הסלון ופותח את המקרר — כל זאת בשעה שבבית ממול עדיין שהו שכנים שטרם פונו.
חצות · לילה בין ראשון לשני
כוח של גבעתי נכנס לביתם בזחילה, מחשש למלכודים. קרב יריות עז מתפתח בתוך הבית, ובמהלכו נהרג מפקד פלוגה בגבעתי בסלון ביתם.
לאחר הקרב
טנק נקרא למקום וירה פגז ישיר אל תוך הממ"ד כדי לחסל את האיום, מה שהוביל להרס מוחלט של הבית.
ימים ספורים לאחר הטבח
המשפחה מקבלת את הבשורה המרה על כך שעומר נרצח וגופתו זוהתה. במקביל, ובאופן סוריאליסטי, הם חוגגים את ברית המילה של נכדם החדש, אירוע שהתקיים בצל האבל הכבד וחוסר הוודאות.
3. דמויות ואירועים ספציפיים
עומר חרמש ז"ל
בן 48, תואר כאיש מיוחד בעל חשיבה מקורית, לעיתים נונקונפורמיסטית ואנטי־ממסדית. סבל מ־OCD, אך מצא נחמה ותשוקה באהדתו לקבוצת הפועל תל אביב, באיסוף תקליטים ובאהבתו הגדולה לילדים ולכלבים. עבד בחינוך מיוחד והיה אהוב מאוד על הילדים. הלווייתו הייתה "אדומה" כולה, עם מאות אוהדי הפועל תל אביב שבאו לחלוק לו כבוד אחרון. כלבו, צ׳אבי, גילה סימני אבל קשים לאחר מותו, הדרדר בריאותית ומת בדיוק ביום הולדתו של עומר.
שיר, דוד וילדיהם
סיפור הישרדותם מהווה נקודת אור בתוך האסון. תושייתו של דוד, שהציב ארון כנגד דלת הממ"ד, הצילה את המשפחה ממוות כמעט ודאי. הם חולצו לאחר שעות ארוכות של מצוקה ואימה.
קהילת כפר עזה
שי וחוה מזכירים שכנים וחברים רבים שנרצחו, נחטפו או ניצלו בקושי: מנהלת הקהילה אפרת כץ ובעלה שנרצחו בתחילת המתקפה; אישה בחודש התשיעי להריונה שפונתה עמם; טלי, שדחפה את בעלה דורון בכיסא גלגלים לאורך כל "צעדת המוות"; והידיעה המאוחרת על חטיפתם של השכנים גלי וזיו ברמן. העדות מדגישה את הפגיעה המהותית במרקם הקהילתי.
כוחות הביטחון
מתואר המפגש הראשון עם חיילי גבעתי שפינו אותם, ותחושת ההקלה המהולה באימה. במקביל, מתוארת הטרגדיה של מפקד הפלוגה שנהרג בביתם, וההחלטה הקשה של קצין השריון לירות פגז טנק אל הבית.
4. תיאור ההרס הפיזי
העדות מתארת הרס וחורבן מוחלטים.
בית שי וחוה
הבית, בו חיו מעל 50 שנה וגידלו חמישה ילדים, נהרס כליל מירי הטנק. הם איבדו את כל רכושם, זיכרונותיהם, תמונות, מסמכים היסטוריים שאספו, וחפצים בעלי ערך רגשי. שי מתאר זאת כ"אובדן של מפעל חיים". בסופו של דבר ניתן לבית צו הריסה.
בית עומר
עומר תיאר בעצמו את ביתו כ"הרוס" ומלא חורי ירי כבר בשעות הראשונות למתקפה. לאחר מותו, נקבר כלבו האהוב צ׳אבי בגינת הבית ההרוס.
הקיבוץ
במהלך הפינוי הרגלי תיארו שי וחוה מראה של שדה קרב: שבילי הקיבוץ הפסטורליים הפכו ל"שדות דמים", עם מכוניות שרופות, עצים עקורים, וריח של שריפה. הם מדברים על 64 בתים ריקים, על משפחות שלמות שנמחקו, ועל הקושי הנפשי לשוב ולראות את המקום.
5. הפינוי והמצב לאחר האירוע
לאחר הפינוי הדרמטי מהקיבוץ, הועברה קהילת כפר עזה למלון שפיים. שי וחוה מתארים את השהות במקום כקשה עבורם, בשל הרעש וההמולה שלא התאימו למצב האבל והטראומה שחוו.
בעקבות הקושי, ולאחר שהבינו שתהליך השיקום של הקיבוץ ייקח שנים ארוכות, הם קיבלו החלטה לעבור באופן זמני לדיור מוגן ("אחוזת פולג"). הם מתארים את חייהם כעת כהתחלה מבראשית בגיל 80, כשהם נאלצים לבנות מחדש את ביתם וחייהם מאפס, הרחק מהקהילה ומהבית שהכירו.
חוה מתארת את חוסר יכולתה הנפשית לשוב לכפר עזה, לראות את ביתה ההרוס, את המקום בו נרצח בנה, ואת בתי חבריה הטובים שאיבדה, שעליהם כלל לא הספיקה להתאבל כראוי.
למרות הכאב הבלתי נתפס, הכעס העצום והאובדן, הם מדגישים כי הם "בחרו בחיים", ומנסים להיאחז במשפחה שנותרה, בזוגיות התומכת ובתקווה להמשך, גם אם הדרך לשיקום נראית ארוכה ורצופת מכשולים.
מקור העדות המלאה:
עדות שי וחוה חרמש · edut710.org. הסיכום נערך על ידי המרכז לחקר אירועי ה־7 באוקטובר על בסיס התמלול המלא של העדות.